הפטרת במדבר - והיה מספר בני ישראל כחול הים

בעוד פרשתינו וספרנו עוסקים במפקד של בני ישראל, ההפטרה מספר הושע מבשרת שבני ישראל יהיו רבים כל כך עד שמספרם לא יספר:

וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.

נבואה זו באה כנבואה משלימה ומפרשת את תחילתו של ספר הושע. בתחילת הספר מסופר שהושע מצטווה לעשות דבר מוזר ביותר:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'.

הפרשנים נחלקים בשאלה האם באמת הושע מצטווה לשאת אישה זונה, או שמא כל העניין הוא משל. כך או כך, ברור שהמשל כאן הוא רב משמעות. עם ישראל בתקופה זו, בזמנו של ירבעם בן יואש מלך ישראל, אינו הולך בדרך ה' וזונה מעליו. הדילמא הגדולה היא מה עושים במצב זה? המשך הנבואה מדברת על עונשים קשים לבני ישראל: 'ושברתי את קשת ישראל', 'לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל' 'כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם'. ברור שלא בשל נבואות אלו אנו קוראים את ההפטרה מספר הושע. מיד לאחר דברים אלו והמעשה הסמלי של נשיאת האשה הזונה, מופיעה נבואת נחמה מרשימה 'והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו'. ונשאלת השאלה מה גורם למעבר החד הזה בין שתי הנבואות? הכיצד נבואת הפורענות והמעשה הסמלי שמתלווה אליה, הופך באחת לנבואה נפלאה של ישועת ישראל?

הגמרא במסכת פסחים (דף פז) מנסה לגשר על הפער שבין שתי הנבואות והיא מוסיפה בצורה ציורית דו – שיח מרתק בין ה' להושע:

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל . . . לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב . . . ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'

דברים אלו מזכירים את דבריהם של חז"ל ביחס לאליהו הנביא. כזכור, אליהו הנביא מכריז שלא יהיה מטר כי אם לפי דברו. אליהו הוא קנאי, ואינו יכול להשלים עם מציאות של חטאים וחוטאים. לאחר המעמד הגדול בהר הכרמל הוא נאלץ לברוח מפני איזבל אל מדבר סיני והוא 'נקלע' למערה בהר חורב. גם שם המדרש מתאר דו שיח בין ה' לאליהו:

אמר לו הקב"ה לאליהו, 'מה לך פה אליהו', היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם, ולא עשה כן, אלא אמר לפניו, 'קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות וגו', התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים, . . . ואומר ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה, המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד, 'קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות', באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט וגו'(תמשח לנביא תחתיך) ומה שבדעתך איני יכול לעשות (אליהו זוטא פרשה ח).

למנהיג בישראל נועד תפקיד כפול שיש בו מעין סתירה פנימית: כלפי העם המנהיג חייב לדרוש, להוכיח, ולהתריע על הנקודות הזקוקות לתיקון. אך כלפי שמיא המנהיג חייב ללמד זכות וסנגוריא על ישראל. ה' יתברך מעמיד את הושע בנסיון. ה' פונה להושע וטוען בפניו שבניו חטאו. מה הייתה תגובתו של הושע? לפי המדרש הושע מציע להעבירם באומה אחרת. תגובה זו מזכירה את תגובתו של משה רבינו כאשר ה' בקש לכלות את ישראל ולעשות אותו לגוי גדול. משה עומד מול ה' וממש מאיים: 'ועתה שא נא חטאתם ואם איין מחני נא מספרך אשר כתבת'!! לפי פירוש הרמב"ן שם מששה רבינו מבקש לקבל את העונש של בני ישראל עליו. כך נוהג מנהיג בישראל. הושע ואליהו מבוקרים קשות על ידי חכמינו, שעם כל גדולתם לא הפנימו את תפקידם כמגינים על ישראל ולא כמלמדי חובתם. לאחר שהושע עובר תהליך זה אפשר סוף סוף להגיע אל הנבואות הטובות של ההפטרה: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.

שבת שלום – הרב דוד