פרשת ראה - המקום אשר יבחר ה'

ירושלים אינה מופיעה לכאורה כלל בתורה כעיר הקודש, וכמקום המקדש אותה בוחר ה'. לעומת זאת על ארץ ישראל, אנו שומעים עוד לפני היווצרותה של האומה הישראלית. למעשה, ארץ ישראל היא היא ההבטחה הניתנת לאבות האומה, ובה ודרכה עם ישראל יהפוך בעתיד לעם. ובאמת הדבר תמוה, כיצד ייתכן שמקומה של ירושלים, ייעדר מחמשה חומשי תורה?

אולם התבוננות נוספת ומעמיקה יותר בפסוקי התורה תגלה, שאכן ירושלים מבצבצת ואולי אף זועקת מבין קמטי הפסוקים. פרשתינו, פרשת 'ראה', מדברת באופן ברור על 'המקום אשר יבחר'. צרוף מילים אלה מופיע בספר דברים 21 פעמים (וביותר בפרשתנו)! הוי אומר, ברור לחלוטין, שלאחר שבני ישראל יגיעו אל ארץ ישראל ויירשו אותה, יהיה מקום מסוים שאותו יבחר ה' ורק שם יוכלו להקריב את קרבנותיהם. מקום זה הוא הוא מקום שאותו יבחר ה'.

ואנו נשאל: האם ה' בחר כבר מקום זה? או שהוא רק עתיד לבחור אותו?

אין ספק שמקום זה כבר נבחר. מסורת הייתה בחז"ל שכל העולם נוצר מאבן השתיה, ש'ממנה הושתת העולם'. לדעת חז"ל מקום המקדש נודע לאבותינו. לעניות דעתי חז"ל למדו זאת מהפסוקים עצמם. אברהם מצווה בעקידה להעלות את בנו 'בארץ המוריה על אחד ההרים אשר אומר אליך'. והנה לא מצאנו שה' מודיע לאברהם שאכן הוא הגיע אל ההר המיועד. חז"ל טענו שהוא ראה 'ענן קשור בהר'. ואכן אברהם משכים בבקר 'וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק'. ובהמשך 'וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וכו'. אנו מבחינים בברור שהמילה המנחה בסיפור העקידה הוא 'המקום'. האם זה הוא 'המקום' אשר יבחר ה'? בודאי. אברהם לא צריך עוד שה' יאמר לו בפירוש הוא נושא את עיניו, היינו מגביהה את ראייתו ומתבונן בראיה רוחנית ורואה את 'המקום'. ומיד בסיומה של העקידה נאמר: 'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה'. מקום זה הוא 'הר ה', 'מי יעלה בהר ה', ומקום זה (הר ה' יראה) הוא המקום שעליו נאמר 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך'.

נמשיך ונתבונן ביעקב. יעקב בורח מפני עשיו אחיו:

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. . .וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵ-ל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה'.

גם כאן המילה המנחה היא 'המקום'. יעקב מגיע למקום הידוע. אין ספק שהמקום היחידי שהוא 'שער השמים' – זה מקום המקדש שכבר נודע לאברהם סבו, ועתה הוא כביכול בדרך של מקרה פוגע במקום הנורא הזה (קיימת כאן בעיה פרשנית לא פשוטה בשאלה אם מדובר בבית אל או בהר המוריה וע' רש"י רש"ר הירש ועוד).

'הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו'. המקדש אינו באמת מקום שבתו של ה' שהרי כפי שאומר שלמה ביום הקמת המקדש 'השמים ושמי השמים לא יכלכלוך'. אלא שאנו בני האדם זקוקים כנראה למקום, שאיליו נוכל לשאת את עינינו ואליו להתפלל.

שבת שלום – הרב דוד