פרשת לך לך - בין נח לאברהם

ידועים עד מאוד דברי רש"י בראש פרשת נח על הפסוק: 'נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו':

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

רבים תמהו על דברים אלו, שהרי התורה עצמה מעידה שהיה צדיק, ובהמשך אנו מוצאים שה' עצמו אומר לו: 'אותך ראיתי לפני צדיק בדור הזה' - אם כן מדוע מלעיזים על נח? כך למשל תמה בספר באר שבע:

כל ימי הייתי קוהה מאחר שאין לו הכרע אם לגנאי או לשבח נאמר בדורותיו, א"כ קשה על רבי יוחנן למה משכן נפשו לדורשו לגנאי (באר שבע על סנהדרין דף קח, א).

היה מי שאמר לי, שיש לדקדק בלשון רש"י שהדורשים לשבח מכונים על ידו 'יש מרבותינו' והדורשים לגנאי מכונים 'ויש שדורשים'. אבל ברור שאין זה נכון. מקור המחלוקת הוא בגמרא בסנהדרין:

אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים. אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף. אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה - לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף - וכל שכן במקום הבוסם.

מקור המחלוקת היא בין שני גדולי אמוראי ארץ ישראל, ור' יוחנן הוא זה שדורש לגנאי! מעיון רציף בפירוש רש"י נראה שהוא דווקא מאמץ את הגישה הזאת, שהרי בהמשך הוא דורש כך:

'את האל-הים התהלך נח' - ובאברהם הוא אומר: 'התהלך לפני', 'אשר התהלכתי לפניו', נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.

וכן בהמשך הפרשה כאשר נאמר על נח שהוא בא לתיבה 'מפני מי המבול', כתב רש"י:

נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה.

מדוע אם כן באים בטענה כלפי נח, ומדוע כל כך מפרגנים לאברהם?

הנה, תחילתו של ספר בראשית בכללו מתאר סדרת משברים שעוברים על העולם. המשברים הללו מגיעים לשיאם בחטאם של דור המבול, שלא הייתה להם כבר כל תקוה אלא הטבעתם והשמדת כל היקום. בתוך המציאות הפסימית הזאת, מתברר שיש גם צדיקים, שאינם נסחפים בזרם הכללי. ספר בראשית מאיר דמויות אלה, והם הם שבזכותם העולם מתקיים. אבל השאלה הקריטית שספר בראשית חייב לענות עליה כספר שפותח את התורה ומציב את יסוד אמונתה היא: מה תפקידם של צדיקים אלו? ובהרחבה בהקשר ההיסטורי: מה הוא תפקידו של העם שימשיך את דרכם של צדיקים אלו? האם תפקידם יהיה להציל את עצמם בלבד או להציל ולתקן את העולם כולו?

שני הפסוקים הפותחים את שתי הפרשיות נח ולך לך בעצם נותנים כבר תשובה חלקית לשאלה זו:

פרשת נח פותחת:

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

פרשת לך לך פותחת:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

נח כשמו כן הוא, הוא נח, הוא פסיבי ולא פעיל. הוא שומע שהעולם עומד להחרב, ולא עושה כלום על מנת להציל אותו.

אברהם לעומת זאת מסמן דרך אחרת לגמרי. אברהם מתואר תדיר כמהלך ממקום למקום, כקורא בשם ה', כמתפלל עבור רשעי סדום, וכמציל את בני משפחתו שנלקחו בשבי.

במדרש, אברהם מתואר כצלוחית של בושם (בדומה לתאור שהובא בגמרא לעיל ביחס לנח). צלוחית בושם זו צריכה להטלטל כדי שתדיף את ריחה הנעים:

ויאמר ה' אל אברם רבי ברכיה פתח (שיר /השירים/ א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל, ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם (בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה לט).

שבת שלום – הרב דוד